כמה גיליונות A4 צריך לפוסטר?

התשובה הקצרה

אלה המספרים לחלוקה בקצה אל קצה, בלי חפיפה ובלי בזבוז. זו הרצפה: המספר שאי אפשר לרדת מתחתיו, בכל כלי שתגיעו אליו.

למה A1 הוא שמונה גיליונות ולא תשעה

כל שלב למטה בסדרת A חוצה את הגיליון והופך את היחס שלו: A3 הוא A4 רחב, A2 הוא A3 גבוה, וכן הלאה. לכן שני שלבים מחזירים אתכם לצורה שממנה התחלתם. זו הסיבה ש-A2 ו-A0 מתחלקים כל כך נקי — מ-A4 ל-A2 יש שני שלבים, ולכן ארבעה גיליונות לאורך ברשת 2 × 2 מודדים 420 × 594 מ״מ, שזה A2 עד המילימטר, ושישה עשר ברשת 4 × 4 נוחתים על A0 באותו אופן.

A1 רחוק שלושה שלבים מ-A4, ולכן היחס שלו מתהפך. השאירו כל גיליון לאורך ושום דבר לא מתאים: צריך שלושה טורים כדי לכסות 594 מ״מ רוחב, והם נותנים 630. צריך שלוש שורות כדי לכסות 841 מ״מ גובה, והן נותנות 891. זה תשעה גיליונות, עם רצועה מבוזבזת ברוחב 36 מ״מ בצד אחד ורצועה של 50 מ״מ למטה.

סובבו במקום זאת כל גיליון לרוחב, ושני טורים מכסים בדיוק 594 מ״מ, ארבע שורות מכסות 840 מ״מ, ושמונה גיליונות עושים את העבודה בלי שנזרק דבר. התשעה שרואים בכל מקום הם פשוט מה שקורה כשאף אחד לא מסובב את הנייר.

מה החפיפה עולה לכם

חפיפה בין הגיליונות עושה את היישור קל בהרבה, אבל היא לא בחינם: כל גיליון מוותר על רצועה לאורך כל קצה שהוא חולק עם שכנו, ולכן הוא מכסה פחות פוסטר ממה שהגודל המלא שלו מרמז.

על פוסטרים קטנים ההשפעה גדולה ממה שמצפים. עם חפיפה של 5 מ״מ, A2 כבר לא נכנס בארבעה גיליונות — כל גיליון לאורך תורם עכשיו 205 מ״מ רוחב במקום 210, ולכן 420 מ״מ צריכים שלושה טורים ולא שניים. כלי הפוסטר עוקף את זה בסיבוב הנייר לרוחב ובהדפסת שמונה, שזו הרשת הקטנה ביותר שעדיין מכסה את הפוסטר בחפיפה הזאת.

ככלל, חפיפה מוסיפה בערך שורה אחת וטור אחד ברגע שהפוסטר רחב יותר משני גיליונות. אם מספר הגיליונות חשוב לכם יותר מקלות ההרכבה, אפסו את החפיפה, חתכו בדיוק על קו החיתוך וחברו את הגיליונות בקצה אל קצה.

הרצועה שכל גיליון מאבד

PrintReal שומר 10 מ״מ בראש כל גיליון לתווית החלק ולמפת ההרכבה הקטנה — הדברים שהופכים ערימה של שנים עשר עמודים כמעט זהים למשהו שאפשר לסדר אחרי שהוא יוצא מהמדפסת. הפס הזה הוא הסיבה ש-A2 יוצא בשישה גיליונות ולא בארבעה גם כשהחפיפה מאופסת: כל גיליון תורם 287 מ״מ גובה במקום 297.

גם מדפסות ביתיות לוקחות את החלק שלהן. כמעט אף אחת מהן לא מדפיסה עד קצה הנייר; שוליים של בערך 5 מ״מ בכל צד הם דבר רגיל, והם לא ניתנים להדפסה לא משנה מה הקובץ אומר. לכן קראו את הטבלה למעלה כרצפה ולא כתחזית — ל-A2 על נייר A4, הטווח הכן הוא ארבעה גיליונות בתיאוריה, שישה עם פס התווית, ושמונה ברגע שמוסיפים חפיפה שאפשר באמת לעבוד איתה.

גדלי פוסטר באינצ׳ים

נייר Letter אינו חלק מסדרת ISO והיחס שלו לא דומה בכלל לשורש 2 שעליו בנויים גדלי A, ולכן הם לעולם לא מתחלקים בדיוק כמו פוסטרים בסדרת A. תמיד יש בזבוז מסוים; הרשתות למטה הן הקטנות ביותר שמכסות כל פוסטר.

לחשב את זה לכל גודל

חלקו, אל תכפילו. השוואת שטחים נותנת את המינימום התיאורטי וכמעט אף פעם לא את התשובה האמיתית, כי אי אפשר לחתוך גיליונות לשברים ולהניח אותם בתוך החללים.

קחו את רוחב הפוסטר, חלקו ברוחב השימושי של גיליון אחד ועגלו למעלה — זה מספר הטורים שלכם. עשו אותו דבר עם הגובה בשביל השורות, ואז הכפילו את השניים. הרוחב השימושי הוא רוחב הגיליון פחות החפיפה; הגובה השימושי הוא גובה הגיליון פחות החפיפה ופחות פס התווית של 10 מ״מ.

לפוסטר ברוחב 700 מ״מ על A4 לאורך עם חפיפה של 5 מ״מ: 700 ÷ 205 הוא 3.4, כלומר ארבעה טורים. אם הוא בגובה 1000 מ״מ, 1000 ÷ 282 הוא 3.5, כלומר ארבע שורות. שישה עשר גיליונות. אחר כך הריצו את אותו חשבון עם הנייר לרוחב — לרוב צורות הפוסטר, אחד משני הכיוונים צריך משמעותית פחות גיליונות, ולא תמיד זה הכיוון שמתאים לפוסטר.