איך מדפיסים פוסטר גדול על מדפסת ביתית

מה החלוקה לגיליונות באמת עושה

חלוקה לגיליונות מפצלת תמונה גדולה אחת לרשת של חלקים בגודל הדף. כל חלק מודפס על העמוד שלו, וכשמניחים אותם זה לצד זה הם בונים מחדש את התמונה המקורית בגודל שביקשתם. ארבעה גיליונות A4 נותנים בדיוק A2; שמונה נותנים A1 אם מסובבים את הגיליונות לרוחב; שישה עשר נותנים A0. הטבלה המלאה, ומה שחפיפה מוסיפה למספרים האלה, נמצאת במדריך מספר גיליונות ה-A4 לכל גודל פוסטר.

כלי הפוסטר שואל אתכם מה הגודל הסופי הרצוי ומחשב את הרשת לפי הנייר שתבחרו, ומראה לכם כמה גיליונות זה יידרש לפני שאתם מתחייבים לדיו.

צריך מדפסת מיוחדת?

לא. כל מדפסת ביתית או משרדית רגילה תעשה את זה — אותה מכונת A4 או Letter שאתם מדפיסים עליה מסמכים. אין פלוטר, אין מגירה בפורמט גדול ואין בית דפוס בסיפור, כי הפוסטר מורכב מגיליונות שהמדפסת הזאת כבר יודעת לייצר. מדפסת הזרקת דיו בסיסית שעולה פחות מהמסגרת מספיקה.

מה שקובע את התוצאה הוא לא המכונה אלא שלושה דברים שבשליטתכם: גודל הנייר שבאמת מוזן לה, קנה מידה שנשאר על 100%, והדפסת כל הסט בריצה אחת ממגירה אחת. מדפסת זולה שעושה את שלושת אלה נכון תנצח יקרה שלא.

עם חפיפה, או חיתוך והדבקה בקצה אל קצה

יש שתי דרכים לחבר בין הגיליונות, והבחירה קובעת איך מדפיסים ואיך חותכים.

• עם חפיפה: כל חלק חוזר על רצועה מהחלק השכן. מניחים גיליון אחד על השני, מזיזים עד שהתמונה מתיישרת, ומדביקים. זה הרבה יותר סלחני למדפסת שמזינה נייר עם עקמומיות קלה, במחיר של תפר גלוי בכל חיבור.
• בלי חפיפה: כל חלק נחתך בדיוק על קו החיתוך שלו ומתחבר בקצה אל קצה עם הבא. התפרים נראים הרבה פחות, אבל כל סטייה באיך שהמדפסת שלכם ממקמת את הדף מופיעה כקו שבור לרוחב הפוסטר.

הדפסת הגיליונות

הדפיסו את כל החלקים בישיבה אחת, מאותה מגירת נייר, באותו כיוון, עם קנה מידה של 100% — אותה אפשרות 'גודל אמיתי' שחשובה בכל שאר האתר. החלפת מגירה או קנה מידה באמצע ההדפסה היא מה שמייצר פוסטר שיוצא סטוי במילימטר בשורה אחת ולא באף אחת אחרת.

ה-PDF שנוצר ממספר כל חלק וכולל מפת הרכבה, כך שערימה של שנים עשר גיליונות כמעט זהים עדיין אפשר לסדר אחרי שהם יוצאים מהמדפסת.

הרכבה

עבדו שורה אחר שורה: חברו את כל הגיליונות של השורה העליונה, אחר כך את הבאה, ורק בסוף חברו את השורות המוגמרות זו לזו. ניסיון להרכיב לפי עמודות, או מהמרכז החוצה, גורם לטעויות יישור קטנות להצטבר בדיוק במקום שכבר אי אפשר לתקן אותן.

• חתכו רק את הקצוות שיתחברו: השאירו את הקצה החיצוני לסוף וחתכו אותו בבת אחת, כשהפוסטר כבר מורכב.
• יישרו לפי התמונה, לא לפי קצה הנייר. אף אחד לא מסתכל על הקצוות; מסתכלים על התמונה.
• הדביקו מאחור עם סרט מט, כדי שכלום לא יבריק תחת אור. מלפנים, השתמשו בסרט רק אם הפוסטר עומד להיתלות ישירות על קיר.
• משטח קשיח ושטוח, עם תאורה טובה, משפיעים על התוצאה יותר מהסרט שתבחרו.

כמה רזולוציה פוסטר צריך

פחות ממה שהייתם מנחשים, כי על פוסטרים מסתכלים ממרחק גדול יותר. הסטנדרט של 300 DPI חל על דברים שמחזיקים ביד; ממרחק של שניים-שלושה מטרים, 100 DPI נראה חד לגמרי, ואפילו 60–75 DPI מקובל בפריט גדול שאף אחד לא בודק מקרוב.

בפועל: תמונה ברוחב 2000 פיקסלים גבולית ל-A3 שיסתכלו עליו מקרוב, ומספיקה לגמרי ל-A1 שתלוי מעל ספה. תחליטו לפי מרחק הצפייה, לא לפי המספר עצמו. אם המקור שלכם באמת קטן מדי לגודל שאתם רוצים, שפרו את הרזולוציה לפני החלוקה לגיליונות, לא אחריה.

בשביל מה אנשים משתמשים בזה

תמונות ופוסטרים של סרטים מתמונות שמעולם לא נמכרו בגודל הזה. מפות, תוכניות ועיצובי גינה בקנה מידה שבאמת אפשר לקרוא. תבניות תפירה וריפוד בגודל מלא. חומרים לכיתה ולאירועים. צילומים מודפסים בגדול בלי לעבור דרך בית דפוס, וקירות ציור שמועתקים ממתאר שחולק לגיליונות.