איך מדפיסים תמונה בגודל מדויק
לתמונה אין גודל פיזי עד שאתם נותנים לה אחד. הפיקסלים מחליטים כמה פירוט זמין; אתם מחליטים על הסנטימטרים — והשניים נפגשים רק ברגע ההדפסה.
פיקסלים הם לא גודל
DPI אינו תכונה של הקובץ שלכם. זה יחס בין שני דברים שכבר יש לכם: פיקסלים, והגודל שאתם רוצים על הנייר. תמונה ברוחב 3000 פיקסלים היא 25 ס״מ לרוחב ב-300 DPI ו-38 ס״מ לרוחב ב-200 DPI, ושום דבר בקובץ לא השתנה בין השניים.
קבצים אכן נושאים מספר DPI שמור, וזו הצעה ששום דבר לא מחויב לכבד. מה שבאמת קובע את גודל ההדפסה שלכם הוא הגודל שאתם מגדירים בתיבת הדו-שיח, ולכן הגדרה מפורשת היא הדרך האמינה היחידה לקבל 13 × 18 ס״מ על הנייר במקום משהו קרוב לזה.
גדלים סטנדרטיים והפיקסלים שהם צריכים
ב-300 DPI, שהוא הסטנדרט הרגיל לדבר שמחזיקים במרחק קריאה. הגדלים מקובצים לפי יחידה ולא לפי שטח, כי המשפחה המטרית והאימפריאלית אינן בנות החלפה — 10 × 15 ס״מ ו-4 × 6 אינץ׳ הם אותו רעיון בשתי שיטות, והם לא אותו גודל.
| גודל | ביחידה השנייה | פיקסלים ב-300 DPI | יחס | מה כדאי לדעת |
|---|---|---|---|---|
| 10 × 15 ס״מ | 3.9 × 5.9 אינץ׳ | 1181 × 1772 פיקסלים | 3:2 | ההדפסה המטרית הסטנדרטית. תואמת בדיוק לחיישן מצלמה, ולכן שום דבר לא נחתך. |
| 13 × 18 ס״מ | 5.1 × 7.1 אינץ׳ | 1535 × 2126 פיקסלים | 1.38:1 | קרוב ל-5 × 7 אינץ׳ בלי להיות זה. שווה לברר למה המעבדה מתכוונת. |
| 15 × 20 ס״מ | 5.9 × 7.9 אינץ׳ | 1772 × 2362 פיקסלים | 4:3 | תואם בדיוק לתמונת טלפון, מה ששום גודל אימפריאלי לא עושה. |
| 20 × 30 ס״מ | 7.9 × 11.8 אינץ׳ | 2362 × 3543 פיקסלים | 3:2 | ההדפסה המטרית הגדולה, עדיין 3:2, ולכן עדיין בלי חיתוך מתמונת מצלמה. |
| A4 | 8.3 × 11.7 אינץ׳ | 2480 × 3508 פיקסלים | 1.41:1 | זה גודל נייר, לא גודל תמונה. תמונת 3:2 מאבדת בערך 6% מהאורך שלה. |
| 4 × 6 אינץ׳ | 10.2 × 15.2 ס״מ | 1200 × 1800 פיקסלים | 3:2 | הסטנדרט האימפריאלי, וגדול במעט מ-10 × 15 ס״מ. |
| 5 × 7 אינץ׳ | 12.7 × 17.8 ס״מ | 1500 × 2100 פיקסלים | 1.4:1 | תמונת 3:2 מאבדת בערך 7% מהאורך שלה. |
| 8 × 10 אינץ׳ | 20.3 × 25.4 ס״מ | 2400 × 3000 פיקסלים | 4:5 | כאן תמונת 3:2 מאבדת שישית מהאורך שלה. חתכו בעצמכם או שהמעבדה תחתוך. |
| 11 × 14 אינץ׳ | 27.9 × 35.6 ס״מ | 3300 × 4200 פיקסלים | 1.27:1 | גודל המסגור הנפוץ, ומסורבל לכל יחס מצלמה שקיים. |
| 16 × 20 אינץ׳ | 40.6 × 50.8 ס״מ | 4800 × 6000 פיקסלים | 4:5 | צריך 29 מגה-פיקסל ב-300 DPI. במרחק שבו הוא ייתלה, הרבה פחות יספיק. |
היחס הוא מה שחותך לכם את התמונה
מספר הפיקסלים אומר לכם אם ההדפסה יכולה להיות חדה. היחס אומר לכם אם היא יכולה להיות התמונה שצילמתם, וזה מה שמפתיע אנשים.
מצלמות מצלמות ב-3:2. טלפונים מצלמים ב-4:3. גדלי ההדפסה לא תוקננו לאף אחד מהם: 8 × 10 ו-16 × 20 אינץ׳ הם 4:5, 5 × 7 אינץ׳ הוא 1.4:1, ו-A4 הוא 1.41:1. בכל פעם שאלה לא מתאימים, משהו נחתך — ואם אתם לא מחליטים מה, המעבדה או תיבת הדו-שיח מחליטות בשבילכם, בדרך כלל בהורדת פרוסות שוות משני קצות הצלע הארוכה.
שווה להכיר את המספרים לפני שמתחייבים. תמונת 3:2 שמודפסת ב-8 × 10 מאבדת שישית מהאורך שלה. ב-5 × 7 היא מאבדת בערך 7%, ב-A4 בערך 6%. תמונת טלפון של 4:3 ב-8 × 10 מאבדת בערך 6%. אם יש בהרכב משהו קרוב לקצה העליון או התחתון — ראש, קו אופק, חתימה — חתכו אותה במכוון קודם.
כמה פיקסלים באמת צריך
300 DPI הוא הסטנדרט כי בערך שם עין רגילה מפסיקה להבחין בנקודות בודדות במרחק קריאה. זו תקרה ולא סף, והתייחסות אליו כאל מינימום היא מה שגורם לאנשים לחשוב שהתמונות שלהם לא ניתנות להדפסה.
במרחק זרוע, קשה להבחין בין 200 DPI ל-300 ברוב הנושאים, וזה הופך הדפסה של 16 × 20 אינץ׳ מדרישה של 29 מגה-פיקסל ל-3200 × 4000 פיקסלים, כלומר 13 מגה-פיקסל. מתחת לבערך 150 DPI זה מתחיל להיראות כרכות, ומתחת ל-100 זה נראה כמבנה.
הכלל שבאמת עובד: חלקו את הפיקסלים שיש לכם במספר האינצ׳ים שאתם רוצים וראו איזה DPI יוצא. מעל 240, הדפיסו. בין 150 ל-240, הדפיסו והסתכלו מהמקום שבו זה ייתלה. מתחת ל-150, או שתדפיסו קטן יותר או שתשפרו את הרזולוציה קודם.
להעביר את הגודל המדויק לנייר
הגדירו את הגודל במפורש במקום לתת למשהו להתאים אותו בשבילכם. אחר כך, בתיבת הדו-שיח, אותו כלל שחל על כל הדפסה בגודל מדויק: קנה מידה על 100%, 'גודל אמיתי', או 'ללא' — אף פעם לא 'התאמה לגודל הדף', שתשנה את 13 × 18 ס״מ שהגדרתם בקפידה לכל מה שיעבור את שולי המדפסת.
בחרו את גודל הנייר שבאמת נמצא במדפסת, הגדירו את סוג הנייר לפי מה שיש במגירה, ובדקו את התוצאה מול סרגל בהדפסה הראשונה ולא בחמישית. ההסבר המלא נמצא במדריך להדפסה בגודל אמיתי.
הדפסה ללא שוליים, ולמה היא מזיזה לכם את הגודל
הדפסה ללא שוליים עובדת בהגדלה קלה של התמונה — בדרך כלל שניים או שלושה אחוזים — כך שהיא חורגת מקצה הנייר מכל הצדדים ושום קו לבן לא יופיע אם הגיליון נכנס קצת עקום. ההגדלה הזאת היא שינוי קנה מידה שלא ביקשתם, והיא מוחלת מעל כל גודל שהגדרתם.
לתמונה זה בדרך כלל בלתי נראה ולגמרי בסדר. אם המידה המדויקת היא כל העניין — הדפסה שצריכה להיכנס לפספרטו עם פתח קבוע, או סט שצריך להתאים — הדפיסו עם שוליים על גיליון קצת גדול יותר וחתכו למידה. חיתוך הוא הדרך היחידה לקבל קצה מדויק ממדפסת שלא מגיעה לקצה הנייר של עצמה.